שנים הלכתי כשהכעס הוא חלק בלתי נפרד מהיומיום שלי. אפילו הבטחתי לעצמי הפעם אני לא אכעס.
וכעסתי.
לא היה ברור לי איך זה קורה? איך זה שהוא לא רואה מה שהשתייה עושה לחיים שלו, לחיים של המשפחה, לחיים שלי. איך זה שהוא ממשיך?
חשבתי אז - הכל עניין של החלטה. הוא רק צריך להחליט ולהפסיק.
וכל פעם שהוא הפסיק וחזר – זה כאב לי יותר והכעס גבר.
כעסתי עליו, עליי, על העולם.
עד שהבנתי.
והשבוע בקליניקה – שמעתי בדיוק את המשפט הזה מאבא לאשה עם בעיית התמכרות לתרופות: "אני לא מבין, למה היא ממשיכה, הכל עניין של החלטה".
ההיגיון באמת לא מסוגל להבין את המצב הלכאורה מאוד פשוט הזה.
אם אדם (אישה או גבר) פועל בדרך שגורמת לו נזק, כל מה שהוא צריך לעשות זה להפסיק, לא? פשוט.
אבל הוא ממשיך, משלם מחירים וממשיך.
ההתנהלות שלו פוגעת בתחומי החיים השונים שלו, לפעמים במערכות יחסים, לפעמים בשגרת עבודה והחזקת מסגרות, לפעמים למול החוק ולעיתים גם בבריאות הפיזית והנפשית שלו.
והוא ממשיך.
לפעמים הוא מבין שהפעולות שלו הן אלה שמפריעות למהלך החיים שלו, הרבה פעמים בראשו אין חיבור בין הפעולות לתוצאות.
למתבונן מהצד – זה לא נראה הגיוני.
הפער בין תפיסת המציאות וההיגיון של בני המשפחה לאדם, לבין ההתנהלות שלו בפועל מובילה לא אחת לרגשות ותחושות לא פשוטות, אחת מהן היא כעס.
בני המשפחה מוצאים עצמם כועסים על האדם שהם אוהבים, איך אתה לא מפסיק? איך אתה מוכן להרוס את החיים שלך בשביל זה? וכועסים גם על עצמם – איך אני מאפשר לזה לקרות? איך אני לא מצליח להסביר לו? איך זה הורס גם לי את החיים?
הכעס ברור. הוא לגיטימי. הוא חשוב.
והוא מגיע לעיתים מחוסר ההבנה, מהמחשבה שהוא/היא יכול.ה.
אך המציאות היא אחרת.
אדם שסובל מבעיית תלות במשני תודעה למיניהם, לא באמת יכול או יודע איך להפסיק.
ההתנהלות שלו אמנם משבשת את חייו (חומרים, התנהגויות, דפוסים), אך היא הפכה להיות גדולה ממנו. לא בשליטתו, מנהלת את חייו.
זה הופך להיות צורך קיומי. הכרחי. אי אפשר בלעדיו.
תחשבו על הצורך שלנו במים. כמה הוא בסיסי, קיומי.
האם אנחנו יכולים לחיות בלי מים (לאורך זמן), ואם המים לא זמינים לנו, מה נהיה מוכנים לעשות כדי להשיג מים?
כך זה אצל אדם בעל תלות במשני תודעה, ההתנהלות שלו (חומרים/התנהגויות) הופכת להיות צורך קיומי. כמו מים.
ומתוך זה מושפעת דרך הפעולה שלו, הוא כפי הנראה יהיה מוכן לעשות כל דבר ובלבד שיצליח לספק את הצורך הבסיסי הזה.
ולא, לרוב הוא לא מודע לכך. מה שהופך את זה לעוד יותר לא הגיוני לסביבה הקרובה שלו.
וזו יכולה להיות אחת הסיבות לכעס.
אם נוכל להבין שזה בעצם מעבר לשליטתו. ייתכן ורמת הכעס תרד או שמהות הכעס תשתנה.
ואולי זה יאפשר לבני המשפחה שאוהבים אותו כל כך, להסתכל על המציאות בדרך נוספת.
עבור עצמם ועבורו.