כאשר אדם במעגל המשפחתי הקרוב סובל מהתמכרות, ההשלכות מורגשות אצל כל הסובבים אותו. המשפחה מוצאת את עצמה נאבקת במציאות כואבת ומתישה, כשהיא נקרעת בין האהבה לאדם היקר לבין ההרס שמחוללת ההתמכרות בחייהם המשותפים. תחושות עזות של בושה, אשמה, ייאוש וחוסר אונים הופכות לדומיננטיות בחייהם, ומטילות על כל אחד מהם מעמסה רגשית כבדה.
בראשית הדרך, הדחף הטבעי של רבים מבני המשפחה (ושלנו כבני אדם), הוא להגן על עצמם מפני הכאב וכאן נכנס מנגנון ההכחשה לפעולה. ההכחשה היא מנגנון הגנה אוטומטי המופעל הרבה פעמים באופן לא מודע, שמטרתו להגן או למנוע כאב מכל סוג שהוא. קיים קושי מצד בני המשפחה לקבל את העובדה שאהובם סובל ממחלת נפש כרונית ומסוכנת (בין היתר גם מחוסר ידע אודות מחלת ההתמכרות), ומשייכים ההתנהגות הבעייתית להסברים אחרים, פחות מאיימים וכואבים. אולם, ההכחשה רק מאפשרת לבעיה להחמיר ולהעמיק את שורשיה.
הסטיגמה החברתית הספציפית והשלילית המשויכת למילה התמכרויות מהווה נטל נוסף על כתפי המשפחה. מתוך חשש מתיוג שלילי , לעיתים מבושה, נוצר לחץ עז לשמור את מצבו של האדם המכור בסוד מוחלט. זאת על מנת להגן על האדם וכן על המשפחה. מכאן נוצר הצורך לשמר חזות של משפחה מתפקדת למראית עין, תוך הסתרה של המתרחש מאחורי הקלעים. הסתרה ושמירת הסוד דורשות אנרגיה רבה ומייצרת מתח מתמיד. חברי המשפחה מוצאים את עצמם לעיתים מנותקים ובודדים, כשהם נמנעים משיתוף או מבקשת עזרה בשל החשש מחשיפה.
ההתמקדות באדם עם בעיית ההתמכרות והרצון לסייע לו, מניעה את בני המשפחה לעשות כל פעולה אפשרית על מנת להשפיע על המצב. ככל שעובר הזמן והמצב נהיה מורכב ומפחיד יותר, כך גם בני המשפחה מוכנים לפעול בעוד ועוד דרכים, שבעבר לא היו מוכנים להן. משמעות העניין היא לעיתים טשטוש ומעבר על גבולות בראש ובראשונה גבולות פנימיים, (הסתרת סוד, אמירת שקר על מנת להסתיר, קבלה והכלה של התנהגויות קיצוניות יותר ויותר) וגבולות חיצונים (קניית סם עבור האדם על מנת שלא יסתבך ועוד).
ומעבר לכך, התמקדות זו בעזרה ובפתרון הבעיות של האדם גורמת לבני המשפחה לעיתים להזניח את עצמם ואת צרכיהם. לא אחת הם מוותרים על פרטיות, על זמן איכות, על תחביבים ועל קשרים חברתיים. הגבולות בין הפרט למשפחה מיטשטשים, וקשה להבדיל היכן מסתיים "אני" ומתחיל "אנחנו". באופן פרדוקסלי, ככל שהמשפחה משקיעה יותר מאמצים בהצלת האדם המכור, כך גדל הסיכון והמצב הולך ומחמיר.
תלות שיתופית - מהי?
עם הזמן, ההתמכרות הופכת למרכז הכובד של חיי המשפחה. האדם המכור נתפס כחסר ישע וזקוק להגנה, והסובבים נרתמים להציל אותו מעצמו. הם לוקחים על עצמם יותר ויותר תפקידים ואחריות, מספקים צרכים ופותרים בעיות, הכל מתוך רצון טוב לסייע. אולם, ללא משים, המשפחה נשאבת לתוך מערכת יחסים של תלות שיתופית (co-dependency), שבה האדם עם בעיית ההתמכרות תלוי בבני המשפחה בתחומים השונים בחייו, וחיי בני המשפחה תלויים במכור ובצורך לעזור לו ולהגן עליו ועל המשפחה. התלות ההדדית הזו, מייצרת מעגל מחלה שבתוכו שותפים שני הצדדים – הוא מעגל ההתמכרות.
הדרך למפנה
כדי לחולל סיכוי לשינוי אמיתי במעגל ההתמכרות, התלות השיתופית לא יכולה להמשיך ולהתקיים. פירוק התלות יכול להתחיל ע"י תהליך משמעותי ועמוק שבני המשפחה יעברו שיכלול התבוננות פנימה, הבנה ולקיחת אחריות על החלק של בני המשפחה בתוך מעגל הרסני זה.
ההבנה כי לא ניתן לשלוט בהתמכרות של האדם האהוב ובני המשפחה אף לא יכולים להיות המטפלים/ המרפאים מהווה צעד ראשון קריטי. ההכרה הכנה במציאות הכואבת היא שלב חשוב. לאחריו יצירת בהירות על ההתנהלות למול האדם, איך היא מסייעת או מחבלת בהחלמה של האהוב ושלהם. זהו תהליך של למידה, לקיחת אחריות והצבת גבולות בין בני המשפחה לאדם עצמו ובינם לבין עצמם. זהו רגע מכונן, שבו המשפחה עושה צעדים ראשונים לצאת ממעגל ההתמכרות וממוקדת בפעולות שמשרתות את ההחלמה בלבד.
חלק בלתי נפרד מההתנתקות מן התלות השיתופית הוא הפנייה של תשומת הלב פנימה, התמקדות בצרכים האישיים ובחיזוק של כל אחד מבני המשפחה על מנת להיות עבור האחר בצורה המקדמת את המטרה ומצמצמת פגיעה בבן המשפחה. בתוך זה - הקמה מחדש של גבולות בריאים, יצירת מרחב בטוח לביטוי רגשות, פיתוח תחומי עניין עצמאיים והקדשת זמן לבניית קשרים תומכים - כל אלה הם צעדים חיוניים בדרך לאיזון מחודש, לצמיחה וליכולת להתמיד בפעולות הנדרשות לצורך השינוי אותו הם מבקשים.
המסע של שחרור מהתמכרות ותלות שיתופית הוא תהליך ארוך ולא פשוט, הדורש כוחות נפש, סבלנות ותמיכה. ייתכנו רגעים של נסיגה והתלבטות, לצד התקדמות ותובנות מעצימות. חשוב להכיר בכך שלכל אדם יש את הקצב האישי שלו, ואין נוסחה קסם או פתרון מהיר. יחד עם זאת, היציאה מדפוסים הרסניים והשבת האחריות לידיים הנכונות מהווה נקודת מפנה משמעותית, שממנה אפשר להמשיך ולצמוח.
לרוב, משפחה המתמודדת עם התמכרות תזדקק למקורות תמיכה חיצוניים כדי לעבור את המסע המאתגר. טיפול מקצועי, קבוצות תמיכה כמו "אל-אנון" או "נר-אנון", וליווי אישי מותאם הם בעלי ערך עצום בתהליך ההחלמה. האפשרות לחלוק את הכאב עם אחרים שחוו דברים דומים, לקבל הכלה ללא שיפוטיות, וללמוד כלים מעשיים - יוצרים מארג תמיכה חיוני ומאפשרים ריפוי עמוק של כל השותפים בתוך המעגל.
למרות הקושי העצום הטמון במאבק עם התמכרות של אדם קרוב, חשוב לזכור שתמיד יש סיבה לתקווה. בני אדם מסוגלים להשתנות, להבריא, להציב גבולות בריאים יותר לצמוח ואף להתחזק מתוך הקושי והמשבר. וכן, המשפחה המשוחררת מן הכבלים של התלות השיתופית תוכל לפרוח מחדש, כתא משפחתי וכל אחד בתוכה כאינדיבידואל. הדרך אולי ארוכה ומפותלת, אך היא מובילה בסופו של דבר למקום של אור, ריפוי וצמיחה.
Comments