התמכרות של אדם קרוב היא מציאות מלאת אתגרים ומתישה עבורו וגם עבור בני המשפחה. המכור, השקוע במעגל אינסופי של שימוש בחומרים ו/או התנהגויות משני תודעה, מותיר את הסובבים אותו להתמודד עם השלכות הרסניות על חייהם. בעוד שהמכור נאבק עם שדים פנימיים, בני המשפחה מוצאים את עצמם נסחפים לתוך מערבולת רגשית עזה, כשהם מנסים לשמור על שפיות בתוך כאוס.
כשמגלים כי אדם אהוב סובל מהתמכרות ולרוב עוד לפני ההבנה וההכרה שזו התמכרות, גל של רגשות ותחושות קשים מציף את בני המשפחה. הראשון שבהם הוא חוסר הודאות, לצידו מופעים ספקות וחששות המובילים לפחד משתק עד קיומי מפני מה שעלול לקרות לאהוב, ולהשפעתו ההרסנית על כל המעורבים. גם הבושה מרימה את ראשה, כשהסטיגמה החברתית הנלווית להתמכרות מעיבה על התא המשפחתי, או למול מעשי האדם הנראים כלפי חוץ. לכך מתווסף גם חוסר האמון המתפתח עד כדי הופך למוחלט, שכן שקרים, הסתרות ומניפולציות הם לרוב חלק מובנה ומאפיין את התנהלות האדם למול סביבתו. גם תסכול וייאוש משתלטים נוכח חוסר האונים לשנות את המצב. עצב עמוק וכאב בל יתואר ממלאים את הלב, כשהיקר מכל הולך לאיבוד מול העיניים.
גם רגשות האשמה מתעוררים לרוב בקרב בני המשפחה החיים לצד האדם המכור.
עבור הורים לילד עם בעיית התמכרות (לא משנה גילו), רגשות האשמה והכישלון נוכחים בעוצמה גבוהה אף יותר. הם שואלים את עצמם שוב ושוב, מה עשו או לא עשו שגרם לילדם להידרדר לתהום ההתמכרות. האם טעו באופן החינוך? האם החמיצו סימני אזהרה חיוניים? האם יכלו למנוע את ההתדרדרות אם רק היו פועלים אחרת? מחשבות חוזרות על אשמה אישית רודפות אותם ללא הרף. הם מרגישים שנכשלו בתפקידם ההורי הבסיסי – להגן על ילדם מפני סכנות העולם ולהעניק לו חיים בריאים ויציבים.
הכעס הוא רגש דומיננטי נוסף המציף את בני המשפחה. זהו לא סתם כעס רגעי, אלא זעם מתפרץ המכיל בתוכו צבר נפיץ של תחושות ורגשות. הכעס מופנה לכיוונים שונים – כלפי האדם עם בעיית ההתמכרות על ההתנהגות ההרסנית והבחירות השגויות, על כך שלא מפסיק, שלא מבין. כלפי העולם הלא צודק שהוביל למצב הזה, וכלפי עצמם על חוסר היכולת לתקן את המעוות. שעות של מחשבות לא פשוטות מובילות לתסריטי "מה היה קורה אילו" ולתהייה מדוע דווקא המשפחה שלהם נפלה קורבן לנגע ההתמכרות.
ההצפה הרגשית האינטנסיבית והעומס הנפשי הבלתי פוסק גובים מחיר כבד מבני המשפחה. תשישות עמוקה משתלטת על הגוף והנפש, כאילו כל שמץ של אנרגיה נשאב החוצה. שינה טרודה, חוסר תיאבון, וקשיי ריכוז הם חלק קטן מהשלכות המצב. במקביל, הסטיגמה החברתית הנלווית להתמכרות מוסיפה לעיתים נטל נוסף. צורך להסתיר את "הסוד המשפחתי" מעיני החברה היוצר תחושה מתמדת של בדידות ובושה. הדאגה מפני השיפוטיות והדחייה של הסביבה מובילה לתחושת בידוד חברתי הולך וגובר.
הדחקת רגשות והשפעתה לטווח הארוך
מול מחלת ההתמכרות של אדם, ולאור הרגשות הקשים והכבדים מנשוא, בני משפחה רבים בוחרים בהישרדות על ידי הדחקת רגשותיהם. יש תחושה שאם יאפשרו לעצמם לרגע לעצור ולהרגיש הכל יקרוס והצורך הבסיסי להמשיך ולתפקד למרות הכאוס מוביל להטמנת התחושות הקשות עמוק בפנים, במקום חבוי, רחוק, כמו להניח אותן בצד. בחירה שמתרחשת באופן מודע או שלא במודע.
אולם, כפי שידוע, הדחקת רגשות לאורך זמן עלולה לגבות מחיר כבד, להותיר צלקות נפשיות עמוקות. דיכאון, חרדה והפרעות פוסט-טראומטיות הן רק חלק מההשלכות האפשריות. גם הבריאות הפיזית עלולה להיפגע, כשמחלות גוף שונות מוצאות פורקן על רקע המצוקה הרגשית המתמשכת.
לסיכום, התמודדות עם התמכרות של אדם קרוב היא מסע רגשי טעון ומאתגר הדורש מבני המשפחה לנווט בתוך סערה עזה של רגשות ותחושות. הכרה בכאב וביטויו, פנייה לעזרה מקצועית וחיבור עם אחרים במצב דומה הם מפתחות להקלה ושיקום. בסופו של דבר, ההתמכרות אינה מגדירה את האדם או את המשפחה כולה. עם אהבה, תמיכה וכלים מתאימים, ריפוי וצמיחה אפשריים. המסע קשה, אך התקווה קיימת תמיד.
Comentarios